דמנציה 

 

מזה 10 שנים אני עוסקת בהדרכה, טיפול, שיקום וסיעוד חולי דמנציה ואלצהיימר ומדריכה ומלווה את משפחות החולה. מטרתי דרך ההדרכה והטיפול, להביא המשפחה להבנה מלאה את הצפוי לחולה עם התקדמות המחלה ובאמצעים להתמודד עמה. דמנציה הינה מחלה במוחו של האדם, בדרך כלל כרונית או מתקדמת במהותה. האדם סובל מירידה קוגניטיבית, הבאה לביטוי  בהתדרדרות רגשית ואינטלקטואלית, ירידה בתפקודי היום יום, פגיעה בחשיבה, ביכולת שיפוט, בזיכרון, תובנה, שפה, יכולת החשיבה, התמצאות בזמן ובמקום, פגיעה בניידות ואי מסוגלות לקיים פעולות יום יומיות או קשרים חברתיים.

תפקידי לטפל, להכווין ולייעץ במקרים בו האדם מפתח סימפטומים אלה או אם אובחן והוגדר כתשוש נפש , כלומר חולה בדמנציה מסוג אלצהיימר. התמחותי ומטרתי הם להקל על החולה ומשפחתו באמצעות ליווי אישי, לימוד על המחלה, דרכי הטיפול בה והפנייה לגורמים חיצוניים מסייעים הן לחולה והן למשפחתו.

דמנציה ובשמה העברי- שטיון, מוגדרת כתשישות נפש.  עיקרה במחלת כלי הדם במוח. עם התקדמות המחלה עומדים צרכי תשוש הנפש בראש מעייניי המשפחה, הסביבה והחברה. הטיפול בחולה דורש גישה אוהדת ורגישה בהתאם למצבו אך המטפלים בחולה נחשפים למצבים שונים ובדרגות שונות של אי שקט, שוטטות, בריחה, נדודי שינה, אלימות, הזיות, ניבולי פה, צעקות ועוד. אלה, יוצרים אצל המטפלים קונפליקטים, דילמות וקשיים בין חובתם האתית לטפל בחולה לבין לחובתם ויכולתם המעשית להתמודד ולטפל בתופעות המחלה.

בנוסף, סובל החולה מאובדן תפקודים קוגניטיביים חשובים הגורמים להידרדרות החשיבה, למידה, זיכרון, התמצאות בזמן, במקום ובאנשים, ירידה בהבנה ושיפוט, חוסר יוזמה ותושייה ופגיעה כללית ביכולת הדיבור והתקשור. בהמשך יתקשה הקשיש בפעילויות בסיסיות כמו לבישת בגדיו, שמירה על היגיינה והרגלי אכילה. המחלה מאופיינת גם בהפרעות התנהגותיות כדיכאון, אי שקט מוטורי – שוטטות (הליכה הלוך ושוב), חשדנות, מחשבות רדיפה, חזיונות שווא, תוקפנות מילולית ולעיתים פיזית, אכילת יתר התעסקות מינית ועוד…

מה עושים?

במהלך עבודתי, אני מוצאת משפחות רבות המתלבטות וממתינות זמן רב לפני פנייתם אליי לעזרה לצורך אבחון, הפנייה וקבלת טיפול.  הסיבות לכך רבות וכוללות בין השאר, חוסר מודעות לסימנים הראשוניים של המחלה, חרדה מפני המחלה ותוצאותיה, וחוסר ידע על קיומם של אנשי מקצוע מתאימים שעשויים  להקל על החולה ועל בני משפחתו.  כאנשי מקצוע אנו בודקים את מידת תלותו של הקשיש בזולת בתחום התפקוד ואת מידת זכאותו לקבל שירותים במסגרת חוק ביטוח סיעוד במסגרת מגוריו בקהילה או מידת התאמתו לדיור מוסדי. הכוונה, להחליש את תחושות חוסר האונים של החולה, לחזק את דימויו העצמי ואת אמונתו ביכולתו לשלוט בחייו ולהעלות את המוטיבציה שלו למעורבות הדדית בחברה ובמשפחה.

המעמסה הגדולה הרובצת על כתפי משפחת קשיש המוגבל פיזית או קוגניטיבית, ובמיוחד תשושי-נפש, היא כבדה. המפגש היומיומי הצמוד, הטיפול הפיזי והאחריות המוטלים על בן-הזוג או הבנים, מתישים ושוחקים. אך יש להביא בחשבון את זכותו של הקשיש לשמירת כבודו ואת רצונו לאיכות חיים ברמה טובה, גם במצבו הנוכחי. לכן קיימת התלבטות גדולה אצל כל מי שנוגע בנושא זה, בין השארת הקשיש בביתו או אצל קרוב משפחה, עם טיפול צמוד או בלעדיו, לבין הוצאתו אל מחוץ לבית, למסגרת מוסדית. ההחלטה אינה קלה אך בסיוע וליווי שלי ובשיתוף גורמים מקצועיים ניתן להגיע לפתרון המתאים ביותר עוד לפני קריסת המטפלים בני המשפחה נפשית ופיזית וללא תחושת רגשי אשם כלפי ההורה או בן משפחתם.


 

נורית מי-דן , השקט הנפשי שלך
054-4707307